תוֹכֶן
במילים פשוטות, זווית הנטייה היא מדד הרווח בין שני קווים בתרשים. מכיוון שקווים בתרשים נמשכים לרוב באלכסון, מרחב זה בדרך כלל משולש בצורתו. מכיוון שכל המשולשים נמדדים בזוויותיהם, לרוב יש לייצג את המרחב הזה בין שני קווים על ידי "זוויות" של הנטייה. כאשר לא ניתן למדוד את שיפוע הקו באופן המקובל, נוכל להשתמש בזווית הנטייה מכיוון שזווית הנטייה ומדרון הקו למעשה שווים.
מדרון
שיפוע הוא יחס של שינוי מאנכי לאופקיות של קו בתרשים. בדרך כלל זה מיוצג על ידי האות m. ככל שמדרון הקו גדול יותר, כך הוא תלול יותר. אם שיפוע מיוצג על ידי מספר שלילי, הקו לא זז בתנועה כלפי מעלה בתרשים, הוא נע בתנועה כלפי מטה.
הטיה
בתרשים רגיל, ציר ה- X ו- Y קושרים זה את זה על הניצב ויוצרים ארבע זוויות ישרות. בתרשים שבו הקווים היחידים הם x ו- y, הנטייה תמיד תהיה 90 מעלות. הסיבה לכך היא שנטייה היא המדד לקטע החיובי של ציר ה- x (שני הרביעונים העליונים של גרף) עד שהוא פוגע בקו. במקרה זה, כאשר הקו האחר היחיד הוא ציר ה- Y, הטיה משתרעת על כל ריבוע הימין העליון של הגרף ועושה נטייה של 90 מעלות. לכל קו שהוא אופקי יש נטייה של 0 וכל קו שהוא אנכי הוא בעל נטייה של 90. יש לשים לב שקווים אופקיים משקפים את ציר ה- x וקווים אנכיים משקפים את ציר ה- Y.
פונקציית המשיק
פונקציית המשיק משמשת בטריגונומטריה לקביעת מידת הזווית במשולש. המשיק מודד רק את הזווית הנוצרת על ידי שני הקווים של משולש שאינם היפוזה. אסור להתבלבל בין פונקציה זו לבין המשיק האחר במתמטיקה שקשור גם למדרונות. משיק זה הוא הנקודה בה מדרון נוגע בעקומה של פונקציה אחרת. מבחינת זווית הנטייה של שיפוע, משיק משמש רק למדידת הזווית ואינו משמש בשום דרך אחרת.
זווית הנטייה
זווית הנטייה של מדרון היא מדד הנטייה מציר ה- x לקו או שיפוע על גבי גרף. בדומה למדידת הנטייה בתרשים, זו מידת הזווית שנעשית בין קטע חיובי של ציר ה- x הנע נגד כיוון השעון עד שהוא פוגע במדרון הקו. אם שיפוע הקו חיובי הוא עובר ברבע הימני העליון של הגרף והזווית תהיה קטנה. אם שיפוע הקו שלילי, הוא עובר ברבע השמאלי העליון והזווית תהיה גדולה. פונקציית המשיק משמשת למדידת זווית זו ומתייחסת לציר ה- x כקו אחד במשולש ומדרון הקו כקו המשיק האחר. שיפוע הקו והמשיק תמיד יהיו שווים זה לזה.