תוֹכֶן
למרות שהמרחב יכול להיות מקום מהנה ומרגש לחקור אותו במדע בדיוני, הסכנה והחשבון האמיתיים ראויים להתחשבות רצינית. בני אדם התפתחו בנוחיות כדור הארץ הבטוחה יחסית, שם האוויר שופע וקרינה כמעט ואינה קיימת - בדיוק ההפך מהחלל. ההגעה לחלל היא מסוכנת, מכיוון שאתה צריך נסיעה על רקטה ענקית רק כדי להגיע לשם. והוצאה של חקר החלל פירושה שרק המדינות העשירות ביותר יכולות להרשות זאת לעצמן, וגם אז רק לעיתים רחוקות.
עלות נסיעה בחלל
אחת הביקורות הגדולות ביותר נגד חקר החלל היא העלות. על פי נתוני אוניברסיטת פלורידה, עולה כ -500 מיליון דולר להשקת מעבורת חלל. הוצאות אלה יעלו רק כשאתם שוקלים לנסוע בחלל לטווח ארוך יותר, כמו חקר מאויש למאדים או ירחי יופיטרים. בעוד שטכנולוגיה חדשה בהחלט עשויה להגביל את העלויות הלא יעילות הכרוכות בחקר החלל, רבים טוענים כי עדיין מדובר בכסף שניתן להוציא טוב יותר לנושאים דחופים יותר.
סיכונים: ידוע ולא ידוע
תמיד קיימת בעיית הסיכון הבלתי צפוי בחקירת חלל. מעבורת החלל צ'לנג'ר התפוצצה במהלך השיגור בשנת 1986, והרגה שבעה אסטרונאוטים, והמעבורת קולומביה התפוצצה במהלך הכניסה חזרה בשנת 2003, והרגה גם היא שבעה. קרינה מהשמש מהווה סכנה מתמדת לאסטרונאוטים, וייתכן שיש סיכונים בלתי צפויים כאשר הם נוסעים הרחק מעבר לכדור הארץ, מחריפים מהעובדה כי לא תהיה תקווה קטנה לחזור הביתה בזמן לעזרה.
הצדקה לטיול בחלל
קשורה לשאלת העלות והסיכון בחיי אדם היא שאלת ההצדקה. חקר החלל פונה לרצון האנושי ללמוד על היקום; עם זאת, אין לו יישום פרגמטי ישיר. אמנם יתכן ויהיה שימוש מעשי בעתיד הרחוק, כמו אולי התיישבות של כוכבי לכת אחרים, אך קשה להצדיק את המשך חקר החלל לאנשים שחוששים מדאגות מיידיות, כמו פשע או כלכלה.
חסרונות של בדיקות בלתי מאוישות
בדיקות חלל בלתי מאוישות נחשבות לרוב לבחירה הטובה ביותר לבדיקת חלל, מכיוון שאינן מסכנות חיי אדם בסיכון והן זולות יחסית לשיגור מכיוון שאינן זקוקות למרחב לנוחות אנושית או לצרכים. עם זאת, יש גם חסרונות לבדיקות בלתי מאוישות, כולל העובדה שהם לא יכולים להסתגל לנסיבות בלתי צפויות. דוגמה טובה לכך היא אורביטר האקלים של מאדים, שקיבל קואורדינטות לא נכונות לנחיתה ונשרף עם הכניסה לפני שהיה יכול לקבל מידע על מאדים. מעל 120 מיליון דולר בזבזו בגשוש זה.