תוֹכֶן
התפיסה הפופולרית היא שהאבולוציה "ממיינת" את הפגמים הגנטיים של האנושות - אבוי, לא כך. בני אדם ממשיכים להיוולד עם נטיות גנטיות למחלות המקצרות או המשפיעות באופן דרסטי על איכות חייהם. במקרים מסוימים, לאותם גנים מזיקים יש יתרונות, אך יתכן כי הברירה הטבעית טרם עשתה אותם.
הגדרה
גן מזיק הוא כזה שלמעשה כל האנשים הסבירים "ישפטו בעקביות לגרום למוות בטרם עת או לבעיות בריאותיות חמורות המסכנות בצורה דרסטית את יכולתם" של אנשים הנגועים לבצע תכניות חיים נורמליות או כמעט רגילות. אז כתב האתטיקאי והפילוסוף הרפואי לאונרד מ 'פלק במאמרו "סתם גנטיקה: אג'נדה של בעיה", שהופיע באוסף "צדק ופרויקט הגנום האנושי".
דוגמאות
דוגמאות לגנים מזיקים כוללות את אלה למחלת הנטינגטון, סיסטיק פיברוזיס, מחלת טיי-סאך, אנמיה חרמשית ונטייה לטיפול במחלות עורקים כליליים.
באוכלוסיות אתניות
אללים מזיקים (גרסאות של גן) הם בדרך כלל רצסיביים, ולכן לא יתפשטו אם רק הורה אחד נושא את הגרסא. אך באוכלוסיות קרובות או בהומוגניות אתנית, הסבירות גבוהה יותר משני ההורים הנושאים את האלל הזה, ומכאן שכיחות אנמיה חרמשית בקרב אלו ממוצא אפריקה ומחלת טיי-זקס בקרב יהודים אשכנזים.
כיצד ומדוע הם מתרבים
גנים מזיקים הם בדרך כלל אללים רצסיביים, ובכל זאת התכונות נמשכות באוכלוסיות למרות הברירה הטבעית.
תיאוריה אחת גורסת כי תכונות מזיקות עלולות להישמר על ידי מוטציה המתעוררת כל הזמן באוכלוסייה (למשל, נוירופיברומטוזיס, הגורם לגידולים במערכת העצבים). הברירה הטבעית עשויה להפסיק באופן פעיל את התכונה; עדיין, מוטציות חדשות ממשיכות להתעורר.
תיאוריה שנייה היא שהפרעה גנטית המופיעה בשלב מאוחר יותר בחיים עושה זאת רק לאחר שההורים מעבירים את הגנים הללו (למשל, עבור מחלת הנטינגטון, ההפרעה העצבית). הברירה הטבעית בדרך כלל מבטלת תכונות שאינן מציעות שום יתרון רבייה או המעכבות את ההתרבות, אך "פחות בררניות" כנגד תכונות המציגות את עצמן לאחר שנות רבייה ראשונות.
שלישית היא שכמה גנים מזיקים יש יתרון הטרוזיגוט. לדוגמא, נשיאת שני עותקים של הגן לאנמיה חרמשית יכולה להיות מוות, אך עותק יחיד מעניק עמידות למלריה, יתרון לאפריקאים שמדרום לסהרה.
תיאוריה רביעית היא פשוט כי הברירה הטבעית טרם הסירה את הגן, במיוחד אם הגן הזה יתרון בעבר. לדוגמה, הגן הגורם לציסטיקה פיברוזיס תיאוריזית כי הוא סיפק עמידות בפני כולרה.