שיבוט DNA: הגדרה, תהליך, דוגמאות

תוֹכֶן

• שיבוט DNA: סקירה כללית של הגדרה ותהליך
• שיטת הווקטור פלסמיד
• שיטת ה- PCR (Reaction Chain Polymerase)
• באמצעות שיטות שיבוט DNA של וקטור פלסמיד ו- PCR יחד
• דוגמאות לשיבוט DNA לביוטכנולוגיה
• דוגמאות לשיבוט DNA למחקר
• דוגמאות לשיבוט DNA לטיפול בגנים

אפשר לשבט אורגניזמים שלמים כמו דולי הכבשה, אך שיבוט DNA שונה. ניתן להשתמש בטכניקות ביולוגיה מולקולרית עותקים זהים של רצפי DNA או גנים בודדים.

בשיטות הנדסה גנטית, חלקים של הקוד הגנטי של ה- DNA מזוהים ומבודדים. שיבוט DNA מעתיק אז את רצפי חומצות הגרעין בקטעים.

ניתן להשתמש בעותקים זהים שהתקבלו למחקר נוסף או ליישומי ביוטכנולוגיה. לעתים קרובות הגן המועתק מקודד חלבון שיכול להוות חלק מטיפולים רפואיים. טכנולוגיית DNA כולל שיבוט DNA תומך בהבנה כיצד הגנים עובדים וכיצד הקוד הגנטי של בני האדם משפיע על תפקוד הגוף.

שיבוט DNA: סקירה כללית של הגדרה ותהליך

שיבוט DNA הוא תהליך הביולוגיה המולקולרית של הכנת עותקים זהים של קטעי DNA הנמצאים בכרומוזומים המכילים את הקוד הגנטי של אורגניזמים מתקדמים.

התהליך מייצר כמויות גדולות של רצפי DNA ממוקדים. מטרת שיבוט ה- DNA היא לייצר את רצפי ה- DNA היעד עצמם או לייצר את החלבונים המקודדים ברצפי היעד.

שתי השיטות המשמשות בשיבוט DNA נקראות וקטור פלסמיד ו תגובת שרשרת פולימראז (PCR). בתוך ה וקטור פלסמיד בשיטה, גדילי DNA נחתכים באמצעות אנזימי הגבלה לייצור שברי DNA, והקטעים המתקבלים מוכנסים לווקטורים שכפול הנקראים פלסמידים לשכפול נוסף. הפלסמידות ממוקמות בתאים חיידקיים שמייצרים אז את עותקי ה- DNA או החלבונים המקודדים.

בתוך ה שיטת PCR, קטע גדילי ה- DNA שיש לשכפל מסומן באנזימים הנקראים פריימרים. אנזים פולימראז מייצר עותקים של החלק המסומן של גדיל ה- DNA. שיטה זו אינה משתמשת באנזימי הגבלה ויכולה לייצר DNA משובט מדגימות קטנות. לפעמים שתי השיטות הטכנולוגיות של ה- DNA משמשות יחד כדי לשלב את התכונות הטובות ביותר של כל אחת בתגובה כוללת.

שיטת הווקטור פלסמיד

הווקטור של השיטה מתייחס לפלסמיד המשמש להחזקת פלח ה- DNA היעד שיש לשבט אותו. פלסמידים הם גדילי מעגל קטנים של DNA לא כרומוזומלי נמצא באורגניזמים רבים כולל חיידקים ווירוסים.

פלסמידים חיידקיים הם הווקטור המשמש להכנסת פלח ה- DNA היעד לתאי חיידקים לשכפול נוסף.

בחירה ובידוד של DNA היעד: לפני שתוכל להתחיל בתהליך השיבוט של ה- DNA, יש לזהות את רצפי ה- DNA, במיוחד את ההתחלות ואת הקצוות של מקטעי ה- DNA.

ניתן למצוא רצפי DNA כאלה על ידי שימוש ב- DNA משובטים קיימים עם רצפים ידועים או על ידי לימוד החלבון המיוצר על ידי רצף ה- DNA היעד. ברגע שידוע הרצף, ניתן להשתמש באנזימי ההגבלה המקבילים.

חיתוך ה- DNA היעד עם אנזימי הגבלה: אנזימי הגבלה נבחרים כדי לחפש את קוד ה- DNA בתחילת וסוף רצפי המטרה.

כאשר אנזימי ההגבלה מוצאים רצף מקודד מיוחד של זוגות בסיס הנקראים אתרי הגבלה, הם נקשרים עצמם ל- DNA באותו מקום ומתפתלים סביב מולקולת ה- DNA, ומנתקים את הגדיל. מקטעי ה- DNA החתוכים המכילים את רצף היעד זמינים כעת לשכפול.

בחירת וקטור הפלסמיד והכנסת DNA היעד: פלסמיד מתאים מכיל באופן אידיאלי את אותם רצפי קידוד ה- DNA כמו גדיל ה- DNA ממנו נחתך DNA היעד. גדיל ה- DNA המעגלי של הפלסמיד נחתך באותה אנזימי הגבלה כמו ששימשו לחיתוך ה- DNA המטרה.

א אנזים DNA ligase משמש לקידום קישור קטע DNA, וקצות קטע ה- DNA היעד מתחברים לקצוות החתוכים של ה- DNA מהפלסמיד. ה- DNA היעד מהווה כעת חלק מחוט ה- DNA הפלסמיד העגול.

הכנסת הפלסמיד לתא חיידקי: ברגע שהפלסמיד מכיל את רצף ה- DNA שיש לשבט, השיבוט בפועל יכול להתרחש באמצעות תהליך שנקרא טרנספורמציה חיידקית. הפלסמידות מוחדרים לתא חיידקי כמו E. coli, והתאים עם מקטעי ה- DNA החדשים יתחילו לייצר עותקים והחלבונים המתאימים.

בטרנספורמציה של חיידקים, תאי המארח והפלסמידים מודגרים יחד בטמפרטורת הגוף למשך כ 12 שעות. התאים סופגים חלק מהפלסמידים ומתייחסים אליהם כאל DNA פלסמיד משלהם.

קציר ה- DNA והחלבונים המשובטים: לרוב הפלסמידות המשמשות לשיבוט DNA גנים עמידים לאנטיביוטיקה משולב ב- DNA שלהם. ככל שתאי החיידק סופגים את הפלסמידים החדשים הם הופכים עמידים לאנטיביוטיקה.

כאשר מטפלים בתרבות באנטיביוטיקה, שורדים רק אותם תאים שספגו את הפלסמידים החדשים. התוצאה היא תרבות טהורה של תאים חיידקיים עם DNA משובט. לאחר מכן ניתן לקצור את ה- DNA או לייצר את החלבון המקביל.

שיטת ה- PCR (Reaction Chain Polymerase)

שיטת ה- PCR פשוטה יותר ומעתיקה את ה- DNA הקיים במקום. זה לא דורש חיתוך עם אנזימי הגבלה או הכנסת רצפי DNA של פלסמיד. זה עושה את זה מתאים במיוחד לשיבוט דגימות DNA עם מספר מוגבל של גדילי DNA. בעוד שהשיטה יכולה לשבט DNA, היא לא יכולה לשמש לייצור החלבון המקביל.

הסרת סלילי DNA: ה- DNA בכרומוזומים מפותל בחוזקה במבנה סליל כפול. חימום ה- DNA ל- 96 מעלות צלזיוס בתהליך שנקרא denaturation הופכת את מולקולת ה- DNA לסלילה ונפרדת לשני גדילים. הפרדה זו נדרשת מכיוון שרק קווצה בודדת של DNA ניתנת לשיבוט בפעם אחת.

בחירת הפריימרים: בדומה לשיבוט DNA וקטורי פלסמיד, יש לזהות את רצפי ה- DNA שיש לשיבוט תוך שימת דגש מיוחד על ההתחלות והקצוות של מקטעי ה- DNA. פריימרים הם אנזימים שמתחברים לרצפי קוד DNA ספציפיים, ויש לבחור אותם כדי לסמן את פלחי ה- DNA היעד. הפריימרים הנכונים יצורפו לרצפי מולקולות ה- DNA לציון ההתחלות והקצוות של פלחי המטרה.

חישול התגובה לקשירת הפריימרים: קירור התגובה לכ- 55 מעלות צלזיוס נקרא חישול. ככל שהתגובה מתקררת, הפריימרים מופעלים ומתחברים לחוט ה- DNA בכל קצה של מקטע DNA מטרה. הפריימרים פועלים רק כסמנים, וחוט DNA לא צריך לחתוך.

הפקת עותקים זהים של פלח ה- DNA היעד: בתהליך שנקרא סיומת, האנזים TAQ פולימראז הרגיש לחום מתווסף לתגובה. לאחר מכן התגובה מחוממת ל 72 מעלות צלזיוס, ומפעילה את האנזים. האנזים ה- DNA פולימראז הפעיל נקשר לפריימרים ומעתיק את רצף ה- DNA ביניהם. תהליך רצף השיבוט והשיבוט של ה- DNA הושלם.

הגדלת התשואה של DNA משובט: תהליך החישול וההרחבה הראשוני יוצר מעט יחסית עותקים של פלחי ה- DNA הזמינים. כדי להגדיל את התשואה באמצעות שכפול DNA נוסף, התגובה מתקררת להפעלה מחדש של הפריימרים ולתת להם להיקשר לחוטי DNA אחרים.

לאחר מכן, חימום מחדש של התגובה מפעיל את האנזים הפולימראז שוב ומופקים עותקים נוספים. ניתן לחזור על מחזור זה 25 עד 30 פעמים.

באמצעות שיטות שיבוט DNA של וקטור פלסמיד ו- PCR יחד

שיטת וקטור הפלסמיד מסתמכת על אספקה ​​ראשונית בשפע של DNA לחתוך ולהכניס לפלסמידות. מעט מדי DNA מקורי מביא לפחות פלסמידים ולהתחלה איטית בייצור DNA משובט.

שיטת ה- PCR יכולה לייצר כמות גדולה של DNA מכמה גדילי DNA מקוריים, אך מכיוון שה- DNA אינו מושתל בתא חיידקי, ייצור חלבון אינו אפשרי.

כדי לייצר את החלבון המקודד בשברי ה- DNA שיש לשבט אותו מדגימת DNA ראשונית קטנה, ניתן להשתמש בשתי השיטות יחד, והן יכולות משלימים זה את זה. ראשית, שיטת ה- PCR משמשת לשיבוט DNA מדגימה קטנה ולהפקת עותקים רבים.

לאחר מכן משתמשים במוצרי ה- PCR בשיטת וקטור הפלסמיד לצורך השתלת ה- DNA המיוצר לתאי חיידקים שייצרו את החלבון הרצוי.

דוגמאות לשיבוט DNA לביוטכנולוגיה

ביולוגיה מולקולרית משתמשת בשיבוט גנים ושכפול DNA למטרות רפואיות ומסחריות. החיידקים עם רצפי DNA משובטים משמשים לייצור תרופות ומחליפים חומרים שאנשים עם הפרעות גנטיות לא מצליחים לייצר בעצמם.

שימושים אופייניים כוללים:

ביוטכנולוגיה משתמשת גם בשיבוט גנים בחקלאות כדי ליצור מאפיינים חדשים בצמחים ובעלי חיים או לשיפור המאפיינים הקיימים. ככל שמשובטים גנים רבים יותר, מספר השימושים האפשריים גדל באופן אקספוננציאלי.

דוגמאות לשיבוט DNA למחקר

מולקולות ה- DNA מהוות חלק קטן מהחומר בתא חי, וקשה לבודד את השפעות הגנים הרבים. שיטות השיבוט של ה- DNA מספקות כמויות גדולות של רצף DNA ספציפי למחקר, וה- DNA מייצר חלבונים בדיוק כמו שקרה בתא המקורי. שיבוט DNA מאפשר ללמוד ניתוח זה לגנים שונים בבידוד.

יישומי מחקר אופייניים וטכנולוגיית DNA כוללים בחינה:

כאשר משובטים יותר רצפי DNA, קל יותר למצוא ולשכפל רצפים נוספים. ניתן להשתמש בפלחי ה- DNA המשובטים הקיימים כדי לקבוע אם קטע חדש תואם את הישן ואילו חלקים שונים. לאחר מכן זיהוי רצף DNA יעד מהיר יותר ומדויק יותר.

דוגמאות לשיבוט DNA לטיפול בגנים

בתוך טיפול גנטי, גן משובט מוצג לתאי אורגניזם שהגן הטבעי שלו נפגע. גן חיוני המייצר חלבון הנדרש לתפקוד אורגניזם ספציפי יכול להיות מוטציה, שינוי על ידי קרינה או מושפע מוירוסים.

כאשר הגן אינו פועל כראוי, חסר חומר חשוב בתא. טיפול בגנים מנסה לעשות זאת להחליף את הגן בגרסה משובטת שתפיק את החומר הנדרש.

טיפול בגנים הוא עדיין ניסיוני, ומעט חולים נרפאו בטכניקה. הבעיות קשורות בזיהוי הגן הבודד האחראי למצב רפואי ומסירת עותקים רבים של הגן לתאים הנכונים. ככל ששיבוט DNA הפך נפוץ יותר, נעשה טיפול בגנים בכמה מצבים ספציפיים.

היישומים המוצלחים האחרונים כללו:

טיפול בגנים הוא אחד היישומים המבטיחים ביותר של שיבוט DNA, אך שימושים חדשים אחרים עשויים להתפשט ככל שנחקרים יותר רצפי DNA ותפקודם נקבע. שיבוט DNA מספק את חומר הגלם להנדסה גנטית בכמויות הדרושות.

כאשר ידוע תפקיד הגנים וניתן להבטיח את תפקודם התקין באמצעות החלפת גנים פגומים, ניתן לתקוף ולטפל במחלות כרוניות רבות ואף לטפל ברמה גנטית בטכנולוגיית DNA.

תוכן קשור: