תוֹכֶן
כותנה קיימת כבר אלפי שנים, אך היא מעוררת עניין חדש בימינו עם דיבורים על ביגוד בר-קיימא. חולצת הטריקו הרכה והנוחה שקניתם שלשום אולי החלה בשדות הכותנה בטנסי או בקליפורניה, ואז נסעה ברחבי העולם ובחזרה ממפעלים בסין, הודו או בנגלדש. החולצה עצמה לקחה רק 8 גרם כותנה, אך שקלול ההשפעה הסביבתית שלה מסובך יותר.
לפי המספרים
על פי נתוני PBS, הכותנה מהווה 40 אחוז מכל ייצור הסיבים העולמיים. סין, ארצות הברית והודו מייצרות למעלה ממחצית הכותנה העולמית. הכותנה משמשת ב -40 אחוז מהלבוש העולמי - מחולצת שמלת גברים הדורשת 10 גרם כותנה, ועד זוג ג'ינס (24 אונקיות) או אפילו חיתול שאורך 2.5 גרם בלבד. בייל אחד במשקל 500 פאונד יכול לספק 800 חולצות גברים.
השפעה על הסביבה
"אפילו אם חולצת טריקו עשויה מחומר נטול בעלי חיים וטבעי כמו כותנה, עדיין יש השלכות סביבתיות", טוענת האפינגטון פוסט - כולל 2,700 ליטר המים הדרושים לייצור חולצה אחת, לפי סרטון שנעשה על ידי הקרן העולמית לחיות בר ונשיונל ג'יאוגרפיק. עם זאת, האתר Cotton Today טוען כי כותנה סובלנית באופן טבעי בצורת ומשתמשת במים פחות מרוב הגידולים. מגדלי הכותנה משתמשים גם בפחות חומרי הדברה מאשר לפני 20 או 30 שנה - בערך 0.38 גרם של חומרי הדברה כדי לגדל מספיק כותנה לאותה חולצת טריקו אחת, כך נכתב באתר. זה בין היתר בגלל שהטכנולוגיה אפשרה לגדל יותר כותנה על פחות אדמות.
אופנה מהירה לעומת אופנת אקו
יבוא בעלות נמוכה, רבים מסין, הביאו למגמת אופנה שרבים מכנים "אופנה מהירה" - רכישת בגדים כמעט חד פעמיים. אמריקאים קונים כמיליארד בגדים מסין מדי שנה, וזורקים עודף של 68 פאונד של ile לאדם בשנה, על פי "פסולת קוטור: השפעה סביבתית על ענף הבגדים." החל משנת 1990, בינתיים, מעצבי האופנה, כולל ארמני, סטלה מקרטני, רוגן גרגורי וקתרין המנט, היו מותאמים לקיימות באמצעות בדים ורעיונות ירוקים אחרים, בעלי השפעה נמוכה ואורגנית. בשנת 2008, מסלול מסלול המסלול של ניו יורק FashionFuture גייס את מקרטני, ורסצ'ה, ג'יבנשי, קלווין קליין וסנט לורן כדי להציג בפניו אופנה ירוקה.
שימוש חוזר או מיחזור
אז מה לעשות עם כל החולצות הבלתי רצויות הישנות האלה, וכמה ממנה בכלל מגיע למזבלות? על פי נתוני ה- EPA שהובאו על ידי "חומרים משניים ו- iles ממוחזרים", מושלכים מדי שנה כ -3.8 מיליארד פאונד. חלקם נמכרים ברשת כווינטאג '. כ- 15 אחוז מהבגדים שנזרקו נתרמים או מועברים ונמכרים אז לצרכנים אחרים, על פי "פסולת קוטור". חלקם מיוצא למדינות אחרות. מחקר שנערך על ידי קבוצת צדקה ואוניברסיטה בדק אם מיחזור משתלם, לאחר ששקלו עלויות הובלה ואנרגיה אחרות. היא מצאה שהיא בהחלט עושה זאת: שימוש חוזר בטון של בגדי כותנה השתמש רק ב -2.6 אחוז מהאנרגיה הדרושה לייצור בגדים חדשים מחומרים חדשים.