תוֹכֶן
האינדיאנים במוג'אבה שרדו בסביבתם המדברית בכך שלמדו כל מה שיכלו על הצמחים והבעלי החיים שהקיפו אותם. הם קצרו זרעים ואגוזים שונים מצמחים ילידים למאכל וניצלו ענפים, שורשים ונביחה לשימוש עצי הסקה ומחסה, כמו גם ליצירת כלים מגוונים. סלעים ואבנים גם יצרו חומרים לייצור כלים מעולים.
כלי ציד
האינדיאנים במוג'אבה הסתמכו בעיקר על צמחים לצורכי המזון שלהם, אך אכן צדו משחק עם קשתות וחצים. העץ לכלי הציד האלה הגיע מעצי הדבש מסקיט. ראשי החצים, עשויים אבן, הודבקו על הפירים בעזרת שרף מאורן הפיניון. רשתות ומלכודות שליו היו עשויות מסיבים שנלקחו מעץ יהושע.
המטייט
בדומה למרגמה ועלי שנמצאו בשבטים הודים אחרים בקליפורניה, המטייט היה אבן רחבה ושטוחה ששימשה להחזקת שעועית מסקיט או צנוברים פיניון כך שניתן יהיה להכות אותם באמצעות אבן שחיקה. אבן הטחינה הייתה בדרך כלל סלע חלק, בצורת מלבן, שהשתלב בקלות ביד אחת או שתיים. ככל שמשתמשים במדיט יותר, כך נעשה הכלי טוב יותר. פעולת האבן השוחקת על המשטח השטוח של המטטים יצרה חלול רדוד שהחזיק יותר שעועית או אגוזים. שעועית המזקיט נוצרה לרוב לעוגות קטנות ואגוזי הפיניון למשקה.
כלי בית
האינדיאנים של המוהבה היו בעלי תושייה לא רק במציאת מזון, אלא בשימוש חיי הצמח במדבר לאופנת חפצים יומיומיים. הם היו מחליקים את ליבת קקטוסים של חבית ומשתמשים בענפים הרחבים כדי לבשל או לאחסן אוכל. סנדלים היו עשויים מסיבים שנלקחו מעץ יהושע. סניפים של ערער נוצרו לרוב למקלות רוח ששימשו בטקסים להגנה על חנויות מזון ומים. סלים, המשמשים כמכולות אחסון, נוצרו ממחטי אורן הקשורים זה לזה בשורשיו המגורר של עץ הפיניון.