תוֹכֶן
לתא יש חובות רבות לבצע. אחד התפקידים החשובים ביותר שלו הוא שמירה על סביבה בריאה בתא. זה דורש שליטה על הריכוזים התוך תאיים של מולקולות שונות, כגון יונים, גזים מומסים וביוכימיקלים.
שיפוע ריכוז הוא הבדל בריכוז של חומר ברחבי אזור. במיקרוביולוגיה, קרום התא יוצר שיפועי ריכוז.
הגדרת שיפוע וריכוז (ביולוגיה)
לפני שנבחן כיצד מדרגות ריכוז עובדות במיקרוביולוגיה, עלינו להבין את הגדרת השיפוע והריכוז (ביולוגיה).
א "ריכוז"מתייחס לכמות החומר (המכונה בדרך כלל מומס) שמוצאת בדרך כלל בתמיסה. כך, למשל, אם יש לך כמות מסוימת של סוכר בציטוזול של תא, הסוכר היה המומס והציטוזול (במקום בו נמצא הסוכר) נקרא "הממס" שבתמיסה שהם יוצרים יחד. ריכוז הסוכר פירושו כמות הסוכר המצויה בציטוזול של אותו תא.
א "שיפוע ריכוז"פשוט פירושו שיש הבדל בריכוזים בשני מקומות שונים. לדוגמא, יכולות להיות הרבה מולקולות של סוכר בתא ומעט מאוד מחוץ לתא. זו תהיה דוגמה לדרגת ריכוז.
כאשר נוצר שיפוע ריכוז, מולקולות רוצות לזרום מאזורים בריכוז גבוה לריכוז נמוך על מנת להפחית או להיפטר מהדרגנט. עם זאת, לעיתים דרגות מעבר הדרושות למבנה / לתפקוד של התאים. בהמשך לדוגמא הסוכר, התא רוצה לשמור את הסוכר בתא לשימוש במקום לאפשר לו לזרום מהתא.
קרום התא
קרום תא מורכב משכבה כפולה של פוספוליפידים, שהם מולקולות המכילות ראש פוספט ושני זנבות ליפידים. זה נקרא דו שכבתי פוספוליפיד. הראשים מתיישרים לאורך הגבולות הפנימיים והחיצוניים של הממברנה, ואילו הזנבות ממלאים את החלל שביניהם.
לקרום התא חדירות סלקטיבית - הזנבות מונעים ממולקולות גדולות או טעונות להתפשט דרך קרום התא, ואילו מולקולות קטנות ומסיסות שומן יכולות לחמוק דרכה. חדירות סלקטיבית יכולה ליצור שיפועי ריכוז על פני הממברנה שדורשים חלבוני טרנסממברנה מיוחדים להתגבר עליהם ועדיין לאפשר למולקולות מסיסות קטנות ושומניות להתפזר ללא צריכת אנרגיה.
דיפוזיה פסיבית
מולקולות קטנות ולא קוטביות יכולות להתפזר דרך קרום התא על בסיס מדרגת הריכוז של המולקולה. למולקולה לא קוטבית יש מטען חשמלי אחיד ונייטרלי לאורך כל הדרך.
לדוגמא, חמצן אינו קוטבי ומתפזר בחופשיות על פני קרום התא. תאי הדם מעבירים מולקולות חמצן לחללים הסובבים את התאים, ויוצרים ריכוז גבוה יחסית של O2. תא מטבוליזם ברציפות חמצן, ויוצר שיפוע ריכוז בין פנים לתא. O2 מתפשט דרך הממברנה בגלל שיפוע זה.
מים ופחמן דו חמצני, אם כי קוטביים, הם קטנים מספיק כדי להפיץ את קרום התא ללא תמיכה.
קולטני ערוץ יון
יון הוא אטום או מולקולה עם מספר שונה של פרוטונים ואלקטרונים - הם נושאים מטען חשמלי. יונים מסוימים, כולל אלה של נתרן, אשלגן וסידן, חשובים לתפקוד התקין של התא. ליפידים דוחים יוני, אך קרום התא מפולפל בחלבונים הנקראים קולטני תעלות יונים המסייעים לשלוט על ריכוזי היונים בתא.
משאבת נתרן אשלגן משתמשת במולקולת האנרגיה של התא, אדנוזין טריפוספט (ATP), כדי להתגבר על מדרגת הריכוז, ומאפשרת תנועה של נתרן מהתא ואשלגן לתא. משאבות אחרות מסתמכות על כוחות אלקטרודינמיים ולא על ATP כדי להעביר יונים על פני הממברנה.
חלבונים נשאים
מולקולות גדולות אינן יכולות להתפזר דרך השומנים בקרום התא. חלבונים נשאים בתוך הממברנה מספקים את שירות המעבורות, באמצעות אחד מהם מעבר פעיל או הקלה על דיפוזיה.
מעבר פעיל דורש מהתא להשתמש ב- ATP כדי להזיז את המולקולה הגדולה כנגד מדרגת הריכוז. קולטנים בתוך חלבוני תובלה פעילים נקשרים לנוסע ספציפי, ו- ATP מאפשר לחלבון לתרגם את הנוסע שלו על פני הממברנה.
דיפוזיה מקלה אינו זקוק לאנרגיה ביוכימית מהתא. נשאים המשתמשים בדיפוזיה מקלה פועלים כשומרי סף הנפתחים ונסגרים על סמך ריכוז ומעברי חשמל.