תוֹכֶן
מאובן הוא העדות הגופנית של כל צמח או יצור שחיו בעבר על כדור הארץ. זה יכול להיות שריד בפועל, כמו עצמות או עלים, או תוצאה של פעילות, כמו רגליים. מאובנים שמורים, הידועים גם כ"מאובנים מן הצורה האמיתית ", הם כאלה שנשארו שלמים, או כמעט שלמים, בגלל השיטה בה הוא מאובן. מאובנים שמורים הם נדירים; מרבית המאובנים סובלים מנזקי בליה ומשקע לפני שהם מתגלים.
עידן הפוסיל
המונח "מאובנים" מיושם בדרך כלל על תגליות של צורות חיים קודמות המתוארכות לפחות בכמה אלפי שנים. על פי קבוצת המחקר הפאלאוטוטני, המאובנים העתיקים ביותר ברשומתם הם כמעט 3.5 מיליארד שנה. הם מיקרו-מאובנים במשפחת האצות. מאובנים של צורות חיים מורכבות ורב-תאים מתוארכים ל 600 מיליון שנה.
שימור עם שינוי
שני הסוגים העיקריים של שימור מאובנים הם אלה שפותחו לאורך זמן עם שינוי וכאלה ללא השפעות של שינוי. שימור מאובנים עם שינוי שכיח יותר. צורת החיים המקורית משתנה באופן חלקי או מלא לחומר חדש. זה כולל סיכול, פחמה או גיבוש מחדש של החומר האורגני המקורי. דוגמא נוספת לשינוי היא החלפה. זה כאשר החלק הקשה של צורת החיים מוחלף על ידי מינרל חדש. לדוגמא, עץ מאובן מגיע מעץ בו העץ מוחלף כולו בסיליקה.
שימור ללא שינוי
שימור מאובנים ללא שינוי פירושו שמצב החומר האורגני המקורי נותר ללא שינוי. מאובנים שנמצאו בדרך כלל שלמים כוללים עצמות, קונכיות ושיניים. תהליך אחד שגורם למאובנים שנותרו שלמים נקרא אמבר. החומר האורגני, כמו חרק, מוקף עץ שרף טבעי שמתקשה סביב האובייקט המשמר אותו. קרח משמר גם בעלי חיים וצמחים. הממותה הצמרורית, שנכחדה במשך אלפי שנים, נמצאה שמורה היטב בקרחונים סיביריים. מאובנים אחרים שהשתמרו מתגלים בבורות זפת שבהם נזקף שמן דביק למניעת ריקבון.
חשיבותם של מאובנים
מאובנים הם חלקים יקרי ערך של חידה אוניברסלית המאפשרים לפליאונטולוגים, ומדענים אחרים, ללמוד על אורגניזמים ביולוגיים שהיו קיימים בתקופה שקדמה לשלנו. הבנת החיים העתיקים והסביבה בה היו קיימים עוזרת להסביר שינויים באקלים, כיצד החיים מסתגלים ומתמוטטים ושינויים גיאולוגיים וגאוגרפיים.