תוֹכֶן
הפיליפינים היא מדינה עשירה במגוון ביולוגי ואנדמיזם, עם מקורות טבע רבים התורמים לכלכלה ולקהילות מקומיות. קווי החוף שלה ובתי גידול החוף הם בעלי חשיבות מיוחדת, כאשר הדייג, החקלאות והתעשייה תלויים בנתיבי המים והסביבה הימית של המדינה. האיומים על אובדן גידול בית גידול ומגוון ביולוגי נובעים ממנהגים שונים, כולל פינוי קרקעות, דיג בלתי בר-קיימא וזיהום.
אובדן כיסוי יער
בין 2000 ל -2005 איבדה הפיליפינים מעט יותר משני אחוזים מכיסוי היער שלה בשנה. זה היה השיעור השני בגובהו בדרום מזרח אסיה. החל משנת 2005 סברו שרק שלושה אחוזים מהיער הראשוני נותרו. כריתת יערות מהירה גורמת לאיומים שונים על המערכת האקולוגית, כולל אובדן המגוון הביולוגי, סחף בקרקע, שיטפונות, מפולות, ואיכות המים מופחתת. יערות נמצאים תחת איום מכרייה וכריתת עצים מסחרית.
השפלה של שוניות האלמוגים
הפיליפינים הם מרכז עולמי למגוון ביולוגי של קו החוף. איסוף וייצוא בלתי חוקיים של אלמוגים ודגי שונית חיים הביאו להשפעות מזיקות משמעותיות על המגוון הביולוגי, מצב שונית האלמוגים, כיסוי עשב הים ומספרי הדגים. רק חמישה אחוזים מהשוניות שומרים על מעל 75 אחוז כיסוי אלמוגים חי.נוהגי דיג הרסניים כוללים דיג יתר, דיג במלכודות, דיג דינמיט ודיג ציאניד, בו ציאניד מומס במים ומונזר לשוניות, ואילו איומים אחרים נובעים מזיהום ושחיקה.
איומים למנגרובים
האיומים על המנגרובים כוללים קציר יתר, זיהום ופינוי קרקעות לחקלאות והתיישבות אנושית. חקלאות שרימפס גורמת לנזק כמעט בלתי הפיך, וגם יקר מבחינה כלכלית, לאזור, דבר הנוגע עוד יותר מכיוון שחוות שרימפס הופכות ללא רווחיות לאחר שלוש עד חמש שנים בלבד. הרס המנגרובים קשור גם להשפלת שונית האלמוגים, שכן שוניות מגנות על המנגרובים מפני גלים חזקים וזרמים ששוטפים את המשקעים העדינים עליהם גדלים המנגרובים.
אובדן המגוון הביולוגי
הפיליפינים נחשבים למדינה מגה-ביוודית. יש בה הרבה צומח וחי ייחודי; למעשה, כמעט מחצית החוליות היבשתיות שלה ועד 60 אחוז מצמחי כלי הדם שלה הם ייחודיים למדינה. שיעור אובדן המגוון הביולוגי בא לידי ביטוי בכמה ממצאים מזעזעים. נכון לשנת 2006, קצת יותר מ 20 אחוז ממיני החוליות דורגו כמאוימים על ידי האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע. בסביבות 127 מיני ציפורים נחשבים מאוימים, והקוקו הפיליפיני יליד, שהיה פעם נפוץ, נמצא כעת בסכנה אנושית.