תוֹכֶן
בסטטיסטיקה הסקתית, השערות נוצרות כתשובות מהוססות לשאלות מחקריות. בדיקות היפותטיות סטטיסטיות מאפשרות לנו להעריך השערות לגבי פרמטרי אוכלוסייה על בסיס נתונים סטטיסטיים. סוג הבדיקה משתנה בהתאם לרמת המדידה של המשתנים המעורבים. אם ההשערה היא שפרמטר אוכלוסיה גדול מערך כלשהו או פחות מערך כלשהו, נעשה שימוש במבחן חד זנב. כאשר לא צויין כיוון בהשערת המחקר, משתמשים במבחן דו-זנב. מבחן דו-זנב יראה אם יש הבדל בערכים של המשתנים המעורבים.
אסוף את הנתונים עבור פרמטרי האוכלוסייה. קבע אם יש בסיס תיאורטי המציין הפרש כיוון מוגדר לפרמטרים. הפרש שצוין יצוין על ידי קביעתו כי הערך של משתנה אחד גבוה או נמוך יותר מזה של המשתנה האחר. מידע זה מאפשר לך להחליט אם מבחן דו-זנב מתאים.
צרו הנחות ביחס לרמת המדידה של המשתנה, שיטת הדגימה, גודל המדגם ופרמטרי האוכלוסייה. השתמש בהנחות אלה כדי לנסח את ההשערות שלך. ההשערה הראשונה שלך תהיה השערת המחקר שלך, או H1. השערה זו קובעת את ההבדל במשתנים של פרמטר האוכלוסייה. ההשערה השנייה שלך תהיה השערת האפס שלך, או H0. השערה זו עומדת בסתירה להשערת המחקר וקובעת כי אין הבדל בין ממוצע האוכלוסייה לערך מוגדר.
חשב את סטטיסטיקות הבדיקה של אלפא. אלפא היא רמת ההסתברות שבה נדחית השערת האפס. האלפא מוגדר בדרך כלל ברמות .05, .01 או .001, כלומר יהיה שולי שגיאה של 5%, 1% או .1%. עבור מבחן דו-זנב, חלקו את הערך של אלפא ב -2 והשוו אותו לנתון Z אם סטיית התקן ידועה או הסטטיסטיקה t אם סטיית התקן אינה ידועה.
בחן את השערת האפס כדי לקבוע אם יש הבדל בין פרמטר האוכלוסייה. המטרה היא לדחות את השערת האפס כדי לספק תמיכה להשערת המחקר. כאשר ערך ההסתברות הוא פחות מאלפא, אנו דוחים את השערת האפס ותומכים בהשערת המחקר. כאשר ערך ההסתברות גדול מהאלפא, אנו לא מצליחים לדחות את השערת האפס.