תוֹכֶן
אידוי מתרחש כאשר מים משתנים מצורתם הנוזלית לצורת האדים שלהם. באופן זה, מים עוברים מהמוני האדמה ומאסות המים לאטמוספירה. כ- 80 אחוז מהאידוי מתרחש מעל האוקיינוסים, כאשר האיזון מתרחש על פני גופי מים יבשתיים, משטחי צמחים ויבשה. גם הלחות וגם מהירות הרוח משפיעים על קצב האידוי.
מהירות הרוח
המהירות בה זורם אוויר על פני המים משפיעה על קצב ההתאדות של המים. כשהרוח נושבת הוא סוחף משם חלקיקי מים מוטסים שנמצאים באוויר. לחות האוויר באזור אידוי זה מופחתת, המאפשרת ליותר מולקולות מים להתפוגג באוויר. רוח יכולה גם לשנות את לחץ האדים על ידי הזזת אוויר במהירות ובכך לגרום לה להתפשט. תהליך זה יוצר מקום לאדי מים נוספים והאידוי ימשיך להתרחש בזמן שהרוח נושבת.
לחות יחסית
לחות יחסית מתייחסת לכמות המים באוויר, כשבריר מהכמות הכוללת שהאוויר יכול להחזיק, כשהוא רווי. ברגע שהאוויר מגיע למאה אחוז לחות יחסית, הוא כבר לא מסוגל להחזיק מים, ואז מתמצאים מהאטמוספרה. כמות הלחות באוויר משפיעה ישירות על המהירות שבה יתאדו מים. אדי מים באוויר משתנים אפוא באופן משמעותי לפי מיקום.
לחץ חלקי
לחץ חלקי משפיע על השפעות מהירות הרוח והלחות היחסית על האידוי. הלחץ החלקי של המים באוויר מתייחס לכמות המים שנמצאת באוויר. כאשר מולקולת מים שחזרה למים מחליפה מולקולת מים שהתאדה, האידוי נפסק, ללא קשר לרוח או לחות יחסית.
שטח פנים וטמפרטורה
הטמפרטורה ושטח הפנים של המים משפיעים גם הם על השפעות מהירות הרוח והלחות היחסית. מולקולות מים חשופות יותר לאוויר ומושפעות יותר ממהירות הרוח והלחות היחסית, כך מתפשט גוף מים יותר. טמפרטורת המים משפיעה על כמה מהר חלקיקי המים זזים. מולקולת מים שזזה מהר מאוד עלולה להתפרץ מעל פני המים לאוויר. אוויר, בהיותו גז, מתרחב בטמפרטורות גבוהות יותר. לפיכך אוויר חם מסוגל להחזיק יותר מים מאשר אוויר קר.