תוֹכֶן
דו תחמוצת הגופרית הוא גז המשתחרר על ידי מקורות אנושיים וטבעיים כאחד. זהו גז חסר צבע עם ריח וטעם חריפים ומרגיז. דו תחמוצת הגופרית משמשת בתהליכים תעשייתיים רבים כמו הכנה כימית, זיקוק, ייצור עיסת ומיצוי ממס. בנוסף, הוא משמש בהכנת מזון ובשימורו בשל יכולתו למנוע צמיחת חיידקים והשחמת פרי.
מקורות אנושיים
שריפת דלקים מאובנים כמו פחם, נפט וגז טבעי הם המקור העיקרי לפליטת גופרית דו חמצנית. תחנות הכוח המופעלות על פחם, במיוחד, הן המקורות העיקריים לדו-חמצני גופרית, כאשר שריפת הפחם מהווה 50 אחוז מהפליטות השנתיות, כפי שמוסבר על ידי שירות האינטרנט לפיקוח פליטות טרופוספרי (TEMIS). יתר על כן, שריפת נפט מהווה 25-30 אחוזים נוספים. פליטת דו תחמוצת הגופרית משתחררת בעיקר כתוצאה מחשמל שנוצר באמצעות תחנות כוח בוערות דלק מאובנים. מקורות קטנים יותר של דו תחמוצת הגופרית משתחררים מתהליכים תעשייתיים. אלה כוללים חילוץ מתכת מעפרות ושריפת דלקים בעלי תכולת גופרית גבוהה על ידי קטרים, אוניות גדולות וציוד ללא כביש.
מקורות טבעיים
התפרצויות וולקניות משחררות לאוויר כמויות גדולות של דו תחמוצת הגופרית. הכמויות העצומות של דו תחמוצת הגופרית המשתחררות במהלך התפרצות אחת יכולות להספיק בכדי לשנות את האקלים העולמי. באופן דומה, מעיינות חמים משחררים את האוויר באטמוספרה. ניתן לייצר אפילו דו תחמוצת הגופרית על ידי תגובת מימן גופרתי עם החמצן באוויר. מימן גופרתי משתחרר מהביצות והאזורים בהם מתרחשת ריקבון ביולוגי.
השפעות בריאותיות על פליטות דו תחמוצת הגופרית
לזיהום אוויר בצורה של דו תחמוצת הגופרית יכולות להיות השפעות מזיקות על בריאות האדם. תופעות כאלה כוללות בעיות נשימה, בעיקר אצל אסתמטיקה, ואילו חשיפה לטווח קצר יכולה להוביל להתכווצות בחזה ולשיעול וצפצופים. חשיפה מתמשכת לדו-תחמוצת הגופרית נקשרה בשינויים בהגנות הריאות ובהחמרה של מחלות לב וכלי דם קיימות.
השפעות סביבתיות
ההשפעה הסביבתית הנפוצה ביותר של דו תחמוצת הגופרית היא היווצרות גשם חומצי. מצב זה מתרחש כאשר פליטת הדו-תחמוצת גופרית משתלבת עם אדי מים באטמוספרה ויוצרים חומצה גופרתית, הנופלת לאדמה כגשם חומצי. גשם חומצי יכול להחמיר נהרות ואגמים, ולהמית את חיי המים בנוסף לפגיעה בעצים וצמחים. בנוסף, דו תחמוצת הגופרית מהווה מבשר מרכזי לפיח חלקיקי, מה שמפחית את איכות האוויר.