אפיגנטיקה: הגדרה, איך זה עובד, דוגמאות

תוֹכֶן

• אפיגנטיקה: הגדרה וסקירה כללית
• כיצד עובד אפגנטיקה
• מגבלות אפיגנטיות לגישה ל- DNA
• שינויים היסטוניים אפגנטיים נוספים
• RNA יכול להפריע לביטוי גנים
• מתילציה של DNA היא גורם חשוב בביטוי הגנים
• דוגמאות לאפיגנטיקה: מחלות
• דוגמאות לאפיגנטיקה: התנהגות

המידע הגנטי לאורגניזם מקודד ב- DNA של הכרומוזומים של האורגניזמים, אך ישנן השפעות נוספות בעבודה. רצפי ה- DNA המרכיבים גן עשויים להיות לא פעילים, או שהם עשויים להיחסם. מאפייני אורגניזמים נקבעים על פי הגנים שלו, אך האם הגנים יוצרים למעשה את המאפיין המקודד נקרא ביטוי גנים.

גורמים רבים יכולים להשפיע על ביטוי הגנים, וקובעים אם הגן מייצר את המאפיין שלו בכלל או לפעמים רק באופן חלש. כאשר ביטוי גנים מושפע מהורמונים או אנזימים, התהליך נקרא ויסות גנים.

אפיגנטיקה בוחן את הביולוגיה המולקולרית של ויסות הגנים והאחרת השפעות אפיגנטיות על ביטוי גנים. בעיקרון כל השפעה שמשנה את השפעת רצפי ה- DNA מבלי לשנות את קוד ה- DNA היא נושא לאפגנטיקה.

אפיגנטיקה: הגדרה וסקירה כללית

אפיגנטיקה הוא התהליך שבאמצעותו מושפעים הוראות גנטיות הכלולות ב- DNA של אורגניזמים גורמים לא גנטיים. השיטה העיקרית לתהליכים אפיגנטיים היא שליטה בביטוי גנים. כמה מנגנוני בקרה הם זמניים אך אחרים קבועים יותר ויכולים לעבור בירושה באמצעות ירושה אפיגנטית.

גן מבטא את עצמו על ידי יצירת עותק של עצמו והכנסת העותק לתא לייצור החלבון המקודד ברצפי ה- DNA שלו. החלבון, לבדו או בשילוב עם חלבונים אחרים, מייצר אורגניזם ספציפי. אם הגן חסום מייצור החלבון, מאפיין האורגניזם לא יופיע.

Epigenetics בודק כיצד ניתן לחסום את הגן מייצור החלבון שלו, וכיצד ניתן להפעיל אותו מחדש אם הוא חסום. בין הרבים מנגנונים אפיגנטיים שיכולים להשפיע על ביטוי גנים הם הבאים:

האפיגנטיקה חוקרת כיצד גנים באים לידי ביטוי, מה משפיע על הביטוי שלהם והמנגנונים השולטים בגנים. זה מסתכל בשכבת ההשפעה שמעל לשכבה הגנטית וכיצד קובעת שכבה זו שינויים אפיגנטיים כיצד נראה אורגניזם ואיך הוא מתנהג.

כיצד עובד אפגנטיקה

למרות שלכל התאים באורגניזם יש אותו גנום, התאים מקבלים תפקידים שונים על סמך האופן בו הם מווסתים את הגנים שלהם. ברמה האורגניזם, לאורגניזמים אולי יש את אותו קוד גנטי אך נראים ומתנהגים אחרת. במקרה של בני אדם, למשל, לתאומים זהים יש אותו הגנום האנושי אך הם ייראו ויתנהגו מעט אחרת, תלוי שינויים אפיגנטיים.

השפעות אפיגנטיות כאלה יכולות להשתנות בהתאם לגורמים פנימיים וחיצוניים רבים, כולל אלה:

כל אחד מאלה יכולים להיות גורמים אפיגנטיים המקדמים או משבשים את ביטוי הגנים בתאים. כגון שליטה אפיגנטית היא דרך נוספת לווסת את ביטוי הגנים מבלי לשנות את הקוד הגנטי הבסיסי.

בכל מקרה, ביטוי הגנים הכולל משתנה. הגורמים הפנימיים והחיצוניים נדרשים לביטוי גנים, או שהם עשויים לחסום את אחד השלבים. אם נעדר גורם נדרש כמו אנזים הדרוש לייצור חלבון, לא ניתן לייצר את החלבון.

אם קיים גורם חוסם, שלב ביטוי הגן המתאים לא יכול לתפקד, וביטוי הגן הרלוונטי נחסם. פירושו של אפגנטיקה הוא שתכונה המקודדת ברצפי ה- DNA של גן עלולה שלא להופיע באורגניזם.

מגבלות אפיגנטיות לגישה ל- DNA

הגנום מקודד במולקולות דקות וארוכות של רצפי DNA שצריכים להיפצע בחוזקה במבנה כרומטין מסובך בכדי להשתלב בגרעיני תאים זעירים.

כדי לבטא גן, ה- DNA מועתק באמצעות א מנגנון שעתוק. החלק של סליל כפול של DNA המכיל את הגן לביטוי מתגלגל מעט ומולקולת RNA מייצרת עותק של רצפי ה- DNA המרכיבים את הגן.

מולקולות ה- DNA מפותלות סביב חלבונים מיוחדים הנקראים היסטונים. ניתן לשנות את ההיסטונים כך שה- DNA נפצע בחוזקה פחות או יותר.

כגון שינויים בהיסטון עלולה לגרום לכך שמולקולות ה- DNA נפגעות בצורה כה חזקה עד שמנגנון התמלול, המורכב מאנזימים מיוחדים וחומצות אמינו, אינו יכול להגיע לגן להעתקה. הגבלת הגישה לגן באמצעות שינוי היסטון מביאה לשליטה אפגנטית בגן.

שינויים היסטוניים אפגנטיים נוספים

בנוסף להגבלת הגישה לגנים, ניתן לשנות חלבוני היסטון בכדי להיקשר בצורה פחות או יותר חזק למולקולות ה- DNA הפצועות סביבן במבנה הכרומטין. שינויים היסטוניים כאלה משפיעים על מנגנון התמלול שתפקידו ליצור עותק RNA של הגנים לביטוי.

שינויים בהיסטון המשפיעים על ביטוי גנים בדרך זו כוללים את הדברים הבאים:

כאשר משתנים היסטונים כדי להגביר את הכריכה, יש לתמלל את הקוד הגנטי של גן ספציפי, והגן אינו מתבטא. כשמצמצמים את הכריכה, ניתן ליצור עותקים גנטיים נוספים, או ליצור אותם ביתר קלות. הגן הספציפי בא לידי ביטוי יותר ויותר מיוצר מהחלבון המקודד שלו.

RNA יכול להפריע לביטוי גנים

לאחר העתקת רצפי ה- DNA של גן ל- רצף RNA, מולקולת RNA עוזבת את הגרעין. ניתן לייצר את החלבון המקודד ברצף הגנטי על ידי מפעלים לתאים קטנים המכונים ריבוזומים.

שרשרת הפעילות היא כדלקמן:

שתי פונקציות המפתח של מולקולת RNA הן שעתוק ותרגום. בנוסף ל- RNA המשמש להעתקה והעברת רצפי ה- DNA, תאים יכולים לייצר הפרעות RNA או iRNA. אלה הם גדילים קצרים של רצפי RNA הנקראים RNA שאינו קידוד מכיוון שאין להם רצפים המקודדים גנים.

תפקידם להפריע לתמלול ולתרגום, להפחתת ביטוי הגנים. באופן זה ל- iRNA השפעה אפיגנטית.

מתילציה של DNA היא גורם חשוב בביטוי הגנים

במהלך מתילציה של DNA נקראו אנזימים מתיל טרנספרסות DNA מחברים קבוצות מתיל למולקולות DNA. כדי להפעיל גן ולהתחיל בתהליך התמלול, חלבון צריך להיצמד למולקולת ה- DNA בסמוך להתחלה. קבוצות המתיל ממוקמות במקומות בהם בדרך כלל נקשר חלבון שעתוק, ובכך חוסם את פונקציית התמלול.

כאשר התאים מתחלקים, רצפי ה- DNA של הגנום של התאים מועתקים בתהליך שנקרא שכפול הדנ"א. אותו תהליך משמש ליצירת תאי זרע וביצית באורגניזמים גבוהים יותר.

רבים מהגורמים המווסתים את ביטוי הגנים הולכים לאיבוד כאשר מועתקים ה- DNA, אך חלק גדול מתבניות המתילציה של ה- DNA משוכפלים במולקולות ה- DNA שהועתקו. משמעות הדבר היא כי ויסות ביטוי הגנים הנגרם על ידי מתילציה של DNA יכולה לעבור בתורשה למרות שרצפי ה- DNA הבסיסיים נותרו ללא שינוי.

מכיוון שמתילציה של DNA מגיבה לגורמים אפיגנטיים כמו סביבה, תזונה, כימיקלים, לחץ, זיהום, בחירות באורח החיים והקרנות, התגובות האפיגנטיות כתוצאה מחשיפה לגורמים כאלה יכולות לעבור בירושה באמצעות מתילציה של DNA. המשמעות היא שבנוסף להשפעות גנאלוגיות, אדם מעוצב על ידי התנהגות ההורים והגורמים הסביבתיים אליהם הם נחשפו.

דוגמאות לאפיגנטיקה: מחלות

לתאים יש גנים המקדמים חלוקת תאים, כמו גם גנים המדכאים גידול מהיר ולא מבוקר של תאים כמו בגידולים. נקראים גנים הגורמים לצמיחת גידולים אונקוגנים וכאלה שמונעים גידולים נקראים גנים מדכאי גידולים.

סרטן אנושי יכול להיגרם על ידי ביטוי מוגבר של אונקוגנים יחד עם ביטוי חסום של גנים מדכאי גידולים. אם תבנית המתילציה של ה- DNA המתאימה לביטוי גנים זה עוברת בתורשה, לצאצאים יש רגישות מוגברת לסרטן.

במקרה של סרטן מעי גס, ניתן להעביר דפוס מתילציה של DNA לקוי מההורים לצאצאים. על פי מחקר ושנתון שנערך על ידי א 'פיינברג ב. פוגלשטיין ב -1983, דפוס מתילציה של DNA של חולי סרטן המעי הגס הראה מתילציה וחסימת יתר של גנים מדכאי גידולים עם ירידה במתילציה של אונקוגנים.

ניתן להשתמש באפיגנטיקה גם כדי לעזור לטפל במחלות גנטיות. בתסמונת ה- X השברירית, חסר גן X-כרומוזום המייצר חלבון רגולטורי מפתח. היעדר החלבון פירושו שחלבון BRD4, המעכב התפתחות אינטלקטואלית, מיוצר בעודף באופן לא מבוקר. ניתן להשתמש בתרופות המעכבות את הביטוי של BRD4 לטיפול במחלה.

דוגמאות לאפיגנטיקה: התנהגות

לאפיגנטיקה השפעה רבה על מחלות, אך היא יכולה להשפיע גם על תכונות אורגניזם אחרות כמו התנהגות.

במחקר שנערך ב -1988 באוניברסיטת מקגיל, מייקל מייני ציין כי חולדות שאמהותיהן דאגו להם על ידי ללקק ותשומת לב אליהן התפתחו למבוגרים רגועים. חולדות שאמותיהן התעלמו מהן הפכו למבוגרים חרדים. ניתוח של רקמות המוח הראה כי התנהגות האמהות גרמה לשינויים במצב מתילציה של תאי מוח אצל חולדות התינוק. ההבדלים בצאצאי חולדה היו תוצאה של השפעות אפיגנטיות.

מחקרים אחרים בדקו את השפעת הרעב. כאשר אמהות נחשפו לרעב במהלך ההריון, כמו שקרה בהולנד בשנת 1944 ו -1945, לילדיהן הייתה שכיחות גבוהה יותר של השמנת יתר ומחלות כליליות בהשוואה לאמהות שלא נחשפו לרעב. הסיכונים הגבוהים יותר נבעו מהפחתת מתילציה של DNA של גן המייצר גורם גדילה דמוי אינסולין. כגון השפעות אפיגנטיות יכול לעבור בירושה לאורך כמה דורות.

השפעות של התנהגות שעשויות להיות מועברות מהורים לילדים והלאה יכולות לכלול את הדברים הבאים:

השפעות אלה הן תוצאות של שינויים במתילוב ה- DNA שהועברו לצאצאים, אך אם גורמים אלו יכולים לשנות מתילציה של DNA אצל ההורים, הגורמים שהילדים חווים יכולים לשנות את מתילציה ה- DNA שלהם. שלא כמו הקוד הגנטי, מתילציה של DNA אצל ילדים ניתנת לשינוי על ידי התנהגות וחשיפה סביבתית בהמשך החיים.

כאשר מתילציה של DNA מושפעת מהתנהגות, סימני המתיל ב- DNA שבהם קבוצות המתיל עשויות להצמיד יכולות לשנות ולהשפיע על ביטוי הגנים באופן זה. למרות שרבים מהמחקרים שעסקו בביטוי גנים מתוארכים לפני שנים רבות, רק לאחרונה התוצאות קשורות ל- גידול בנפח המחקר האפיגנטי. מחקר זה מראה כי תפקידם של האפיגנטיקה עשוי להיות בעל השפעה חזקה לא פחות על האורגניזמים כמו הקוד הגנטי הבסיסי.