תוֹכֶן
בתהליך האבולוציה, מין רוכש התאמות שהופכות אותו להתאמה ייחודית להישרדות בסביבתו. אדפטציה היא תכונה או התנהגות גופנית המקודדת בחומר גנטי וירושה מדורות קודמים. עכביש האלמנה השחורה, אחד החרקים המסוכנים ביותר בעולם, הסתגל לסביבתו הצפון אמריקאית במשך מיליוני שנים.
תיאור כללי
עכבישים אלמנים שחורים הם בעיקר ילידי אזורים בארצות הברית, למרות שהם חיים ברחבי אמריקה. עכבישים אלה חיים לעתים קרובות קרוב לאדמה במקומות חשוכים. האלמנה השחורה הרעילה הנשית גדולה יותר ובעלת גוף שחור מובהק, עם שעון חול אדום על הבטן. אלמנות שחורות זכרות קטנות יותר, עם רגליים חומות וכתומות, ואינן רעילות.
ארס והאכלה
עכביש האלמנה השחורה מפורסם בזכות העקיצות המסוכנות שלו, עם הארס חזק פי 15 מנחשי רעש. עם זאת, האלמנה השחורה לא התפתחה נשיכה כהגנה מפני יצורים גדולים יותר. במקום זאת הארס הנוירוטוקסי הוא הסתגלות המאפשרת לעכביש לשתק את טרפו. לאחר שתפס חרק ברשתו, האלמנה השחורה נושכת בכדי לא לספוג את החיידק. ברגע שהטרף דומם, האלמנה השחורה מזריקה אנזימים להתחלת העיכול מחוץ לגוף העכבישים. אלמנות שחורות אוכלות באופן בלעדי וניזונות ממגוון חרקים כמו גם עכבישים אחרים.
רשתות
אלמנות שחורות מייצרות כמויות גדולות של רשת דביקה ולא סדירה. להזנה, אלמנה שחורה מסתובבת רשת בצורת משפך ומחכה במרכז, תלויה הפוכה כדי לחוש רעידות. רשת הזנה זו הינה עיבוד מורכב לצורך לכידת הטרף. "חוטי מלכודות" דביקים שנועדו להניע טרף משלימים את הקווים המבניים העבים של הרשת. צורת המשפך מאפשרת לעכביש למוט במרכזו ולחוש בקלות רטט מכל קו ברשת.
רבייה
האלמנה השחורה היא יצור בודד עם טקסי הזדווגות מורכבים. העכביש הזכר טווה "רשת זרע" לפני שהוא יוצא לחפש עכביש נקבי. הוא מתקשר עם הנקבה על ידי רטט גדילי רשתה. אם הוא מצליח, היא מאפשרת לו להתקרב ולהזדווג. לאחר ההתחלה הנקבה עשויה לאכול את בן זוגה, אך הוא עלול גם להימלט ללא פגע. בהמשך, הנקבה תניח ביצים מופרות ותסובב אותן לשק ביצה, אותה היא נושאת עמה ומגנה.