שימושים עתיקים של גופרית

תוֹכֶן

• אבקת שריפה
• קטורת מטהרת
• קוטל חרקים
• תרופה

הגופרית, היסוד ה -16 בשולחן המחזור ואחד האלמנטים השופעים ביותר בקרום האדמה, היה מוכר לאנושות עוד בימי קדם. לאלמנט הלא-מתכתי הזה אין ריח או טעם, אך הוא בעל צבע צהוב ייחודי ומבנה גבישי אמורפי בצורתו היסודית הנפוצה ביותר. לגופרית שימושים תעשייתיים רבים כיום כפי שהיה בימי קדם, אם כי שימושים אלה השתנו.

אבקת שריפה

אמנם השימוש בגופרית השתנה במהלך אלפי השנים, אולם שימוש אחד הוא על פני העתיקה והעת החדשה. אבקת שריפה שחורה דורשת גופרית כאחת ממרכיביה. הגופרית, המלח והפחם היוו את הגרסאות המוקדמות ביותר של אבקת שריפה; אלכימאים סיניים השתמשו בחומר דליק זה בנשק ובזיקוקים. תרבויות אחרות השתמשו באבק שריפה כמעט אך ורק כנשק. עד המאה ה- 15 הגופרית בצורת אבק שריפה סיפקה תותחים בים וביבשה את כוחם הנפיץ.

קטורת מטהרת

לאף המודרני, שריפת גופרית ותרכובות גופרית יש ריח לא נעים. אלכימאים מוקדמים, שאמאנים וכמרים ראו בארומה חזקה וחריפה זו כוח חזק להנעת רוח רעה או אוויר רע. טקסים מטהרים רומיים כללו חיטוי מבנה או חפצים אישיים בעשן שורף גופרית. כדי להמתיק את הריח החזק לאפים עדינים יותר, הכמרים עשויים לשלב גופרית עם ארומטים נעימים יותר, כמו מירר או עשבי תיבול יבשים.

קוטל חרקים

למרות שיכולה להיות קשה לקבוע את יכולת הגופרית להדוף רוחות רעות, אך היכולת להבריח חרקים שומרת על אותה שימושית כיום. שריפת גופרית בבית כביכול מגרשת עכברים, מקקים ושאר שרצים; אבקת גופרית המפוזרת בפינות המזווה כביכול שומרת על המזון המאוחסן בתוך יצורים מזויפים. קרציות, פרעושים וכינים לא אוהבים תרכובות המכילות גופרית; עבור אנשים קדומים חסרי נוחות מודרניים, כמו מים זורמים ובגדים מכובסים במכונה, אבקת גופרית סיפקה דרך להיפטר מבית המטרדים הכואבים הללו.

תרופה

מתרגלים רפואיים קדומים מימי הביניים השתמשו בתכיפות רבה באבקת גופרית שנלקחה באופן פנימי כמו ורמפיגה (סוכן תולעת) וכאמצעי לאיזון "הומור" של הגוף. עם כוויות הגופרית, רופאים מימי הביניים ראו בכך יסוד כולי שמנטרל מחלות פלגמטיות או מלנכוליות. לבני אדם יש מעט תופעות לא טובות מכמויות קלות של גופרית, אך מרכיב אלכימי ורפואי שכיח אחר, קוויקסילבר, גרם נזק רב יותר. קוויקסילבר, או כספית כפי שמכירים זאת מדענים מודרניים, חשיבות חשובה כמו גופרית למדיטיקה של ימי הביניים. זוסימוס מפנופליס קבע כי "הגופרית היא למעשה האב וכמובשלת למעשה האמא" של האלכימיה, ולפיכך, של הרפואה.